תל בית ציידה

על גב שלוחת בזלת היורדת מהגולן, כק"מ וחצי מחופה הצפוני של הכנרת וסמוך לנהר הירדן, נמצא אחד התילים הגדולים בארץ – תל בית ציידה . ביום בהיר ניתן לראות מפסגתו את כל מרחב הכנרת.

בית ציידה הייתה, ככל הנראה, עיר מבצר הנזכרת במקרא בשם צר, ששכנה באזור צפון הכנרת בתחום ממלכת גשור המקראית ולה קשרים מיוחדים עם ממלכת דוד. דוד נשא את מעכה בת תלמי מלך גשור ובנם היה אבשלום.

בית ציידה נזכרת כמה פעמים במקורות בתקופת בית השני. יוסף בן מתתיהו, היסטוריון מתקופת בית שני, מספר שפיליפוס בן הורדוס העניק, בשנת 30 לסה"נ, זכויות עירוניות לבית ציידה ושינה את שמה ליוליאס, על שם יוליה-ליוויה, אשת הקיסר אוגוסטוס. ארבע שנים לאחר מכן מת פיליפוס בבית ציידה ונקבר בקבורה רבת פאר.

בספרות התלמודית נזכרת בית ציידה כעיר שעמדה ליד הדרך הראשית המוליכה מבבל לארץ ישראל וכאזור עשיר בדגה. שלוש מאות מיני דגים מנה כאן ר' שמעון בן גמליאל.

לפי המסורת הנוצרית בעיר זו נולדו לפחות שלושה שליחים של ישו: פטרוס, אנדריאס ופיליפוס. כמו כן, כאן ביצע ישו שני ניסים חשובים: נס הלחם והדגים ונס ריפוי העיוור. מהברית החדשה: "אוי לך כורזין, ואווי לך בית ציידה".

ב-1838 עלה החוקר האמריקאי הנודע אדוארד רובינזון, על ראש א-תל, הנמצא בפינה הצפונית של בקעת בית ציידה, והציע לזהות את התל הזה עם בית ציידה.

בשלהי שנות השבעים של המאה ה-19 הגיע לכאן החוקר הגרמני גוטליב שומכר והסתייג במקצת מן הזיהוי. החפירות והסקרים שנערכו באתרים המוצעים לזיהוי הוכיחו שרובינזון צדק, א-תל היא בית ציידה.

תוצאות החפירות והבדיקות הגיאולוגיות

לאחר ההסכמה על זיהוי תל בית ציידה, נותר להסביר את בעיית ריחוקו של התל מן הכנרת. מחקרים הוכיחו שלפני כחמשת אלפים שנה, שטח הכנרת היה גדול מכפי שהוא היום והים כיסה את פני כל בקעת בית ציידה. רעידות אדמה שהתחוללו לאורך קו השבר הסורי אפריקאי גרמו למפולות ולגלישות עפר שנשטפו לכנרת, יצרו את הבקעה והרחיקו את החוף בהדרגה דרומה. לפני כאלפיים שנה נותרו לגונות בין העיר לחוף הים שהלכו והתייבשו במשך השנים ויצרו את קו החוף של ימינו.

ממצאי בית ציידא בתקופת המקרא 
בתקופת המקרא בוצרה העיר במערכת ביצורים אדירה שאין לה אח ורע בביצורים שנתגלו עד כה בארץ ישראל. מערכת הביצורים כוללת סוללה חלקלקה קצרה ומשופעת מאוד ובראשה חומה אדירה מצוידת במגדלים, שהייתה בלתי חדירה לאיילי מצור, "כוח ההבקעה" העיקרי באותה תקופה. החלק הצפון מזרחי של העיר נבנה כעיר עליונה.

שער העיר
רחבה מרוצפת בצד המזרחי של התל הובילה אל שער העיר, משני עברי השער נבנו שני מגדלים. בפינת השער, ליד הכניסה ניצבה במת פולחן, בראשה היה שקוע אגן אבן ומאחוריו מצבת בזלת מעוטרת המתארת אל חמוש בפגיון בעל ראש פר. ארבעה תאים לשער, מידותיהם וגובה השתמרותם הוא חסר תקדים בארץ ישראל. השער נשרף בעת הכיבוש האשורי, בשנת 734 לפסה"נ, בשריפה עזה שהתיכה לתוכה את קירות הלבנים.

הארמון
הנכנס דרך השער יכול היה לפנות ימינה, לחלוף על פני פתח נוסף, ולהיכנס אל רחבת הארמון, אל  כיכר רחבה מרוצפת שבצידה הצפוני ניצב ארמון שכונה על ידי האשורים "בית חילאני" שכמותו נמצאו בצפון סוריה. הארמון בנוי אבני בזלת גדולות מאד. מעבר לחזית הכניסה הדרומית נמצא חדר מבוא שהוביל אל אולם גדול מוקף בשמונה חדרים. בארמונות בסגנון "בית חילאני" ידוע כי אולם גדול זה היה חדר הכס.

בין הממצאים המיוחדים שהתגלו, נמצא פסלון מצרי עשוי פאיאנס המתאר את האל פתח הגמדי.

הממצאים מימי בית שני

החפירות חשפו רובע מגורים פשוט ובו מספר בתי חצר פרטיים. "בית הדיג" מכונה כך בשל הכמות הרבה של כלי דייג שנמצאו במקום. "בית הכורם" הצפוני יותר, הכיל מרתף ובו קנקני יין ומחטבים לבציר ענבים. בית נוסף תוארך לימי בית שני, נחפר מעל שרידי הארמון. מעל השער, מתקופת הברזל, נמצא מקדש שנבנה לכבודה של יוליה-ליוויה (אשת הקיסר אוגוסטוס). המקדש עוטר באבני גזית שאחדות מהן שנמצאו בחפירה מפוזרות סביב הבניין. בין הממצאים המיוחדים נמצא מחתת ברונזה המוכר ככלי ששימש במקדשים רומיים.

החפירה באתר נערכת על ידי הקונסורטיום לחפירות בית ציידה בראשות ד"ר רמי ערב וד"ר ריצ'ארד פרוינד אוניברסיטת נברסקה באומהה, ארה"ב.  

אתר אינטרנט של משלחת החפירות:

https://www.unomaha.edu/international-studies-and-programs/bethsaida/index.php  

לנוחות המבקרים באתר הוכשר מסלול טיול מסודר ומסומן.